החלטה בתיק עע"א 2094/04

1.         העותר מרצה שני מאסרי עולם חופפים בגין רצח גיסתו ובתה, החזקת נשק ועבירות כלפי גוף ועוד ארבע שנים בגין חבלה בכוונה מחמירה, והוא עותר להורות     למשיב 2 (להלן: "המשיב") להוציאו לחופשות.

טענות העותר

2.         ועדת אלימות במשפחה (להלן: "ועדת אלמ"ב") היתה אמורה לדון בעניין חופשותיו בחודש אוגוסט 2003 אך לא עשתה כן. בהיעדר המלצה מהועדה, לא יכולה הייתה ועדת אסירי-עולם לחופשה ראשונה (להלן: "ועדת אסירי-עולם"), אשר התכנסה בחודש ספטמבר 2003, לדון בעניינו.

3.         הועדה התכנסה רק בחודש דצמבר 2003, והמליצה על הוצאתו של העותר לחופשה, וגם ועדת אסירי-עולם, שהתכנסה רק בחודש מרץ 2004, המליצה להוציא את העותר לחופשה.

4.         מאז התקבלה ההחלטה האחרונה בעניינו של העותר חלפו כארבעה חודשים, אולם עד כה טרם אישר המשיב את הוצאתו של העותר לחופשה.

5.         העותר שוהה מעל לעשר שנים בבית-הסוהר מבלי לצאת לחופשות, ומקוממת העובדה שלמרות שכל הגורמים המקצועיים אישרו את הוצאתו לחופשה, טרם אושרה החופשה על-ידי המשיב.

6.         בבקשה לקביעת מועד דיון דחוף בעתירה שהוגשה ביום 11.11.2004, טען בא-כוח העותר כי חרף המלצת ועדת אסירי-עולם להוציא את העותר לחופשות, החליט המשיב לבצע בדיקות נוספות בטרם יאשר את הוצאתו של  העותר לחופשות.

ביום 30.8.2004 אישר המשיב 1 את הוצאתו של העותר לחופשה, והמשיב אף קבע את מועד החופשה ליום 10.11.2004. בעקבות כך מחק העותר את העתירה, אך מתברר שמדובר היה בהטעיה מצד המשיב, במטרה למנוע מתן החלטה של בית-המשפט בעניינו.

7.         בדיון שהתקיים בפני ביום 15.12.2004 טען בא-כוח העותר כי המשיב מונע מהעותר לצאת לחופשות למרות שכל הגורמים הרלוונטים, ובכלל זה ועדת אלמ"ב, ועדת אסירי-עולם והמשיב 1, אישרו את הוצאתו לחופשות, רק בשל לחץ תקשורתי שהפעילה בת אחיו של העותר. המשיב נימק את הסירוב להוצאת העותר לחופשות, מאותן סיבות שפורטו על-ידה בתקשורת, קרי, בגילו של הערב, שהוא בן 75.

לאחר שבעיה זו נפתרה על-ידי העותר, על-ידי המצאת שלושה ערבים חדשים, שהם בניו של הערב בן ה-75, טען המשיב כי ישנו מידע חסוי בעניינו של העותר.

8.         לטענת בא-כוחו של העותר על המשיב לתת "קריאת כיוון" באשר למידע החסוי המצוי בידיו, מבלי לחשוף את מקורותיו, על-מנת שהעותר יוכל להתמודד עם האמור בו, שכן העותר מוכן לעבור כל בדיקה הנדרשת על-מנת להפריך את תוכנו. 

9.         בהתאם להחלטתי מיום 15.12.2004, העבירו המשיבים לבית-המשפט ולב"כ העותר את המידע והנתונים שעמדו בפני המשיב 1 עובר להחלטתו להוציא את העותר לחופשה,  וביום 30.12.2004 העביר ב"כ העותר את תגובתו לאותם מסמכים.

ביום 3.1.2005 ביקשתי מב"כ המשיב להעביר לעיוני את המידע שבגללו מסרבים המשיבים להוציא את העותר לחופשות.

ביום 10.1.2005 הודיעה ב"כ העותר שבבירור עם עו"ד גב' שבירו הוברר שכל החומר בעניין הנ"ל הועבר לעיוני כבר במעמד הדיון.

            לטענת ב"כ העותר, אין במסמכים שנמסרו לידיו שום מסמך ממנו ניתן ללמוד על הנימוק לתפנית שחלה בעמדת המשיב, לאחר שהמשיב 1 אישר את הוצאתו של העותר לחופשות. עם זאת, ב"כ המשיבים אישרה באוזניו כי הסיבה לתפנית היא התנגדות אחייניתו של העותר לצאתו לחופשה, אותה הביעה בתכנית טלוויזיה ששודרה סמוך לפני קבלת עמדת המשיבים.

לטענתו אין להעלות על הדעת כי דברי האחיינית מעל מסך הטלוויזיה ישנו החלטה שהתקבלה לאחר בדיקה מקצועית ארוכה ומעמיקה, ולכן על-פי חוק, ומכוח חזקת התקינות של מעשי המשיבים, על בית-המשפט לקבל את העתירה ולהורות על הוצאתו של העותר לחופשה.

המלצת ועדת אלמ"ב

10.        בדיון שהתקיים ביום 3.12.2003 המליצה הועדה על הוצאתו של העותר לחופשה קצרה בתנאים מגבילים כיוון שרמת מסוכנותו פחתה במידה מסוימת, כחלק מהתהליך הטיפולי והשיקומי אותו עבר. הועדה התבססה בהמלצתה על ממצאי מבחן  MMPI חוזר שנערך לעותר ועל התרשמות הפסיכולוגית עימה נמצא העותר בקשר במשך כשנה ועשרה חודשים.

המלצת ועדת אסירי-עולם